פסק דין
א.לפניי בקשתו של המבקש לפסוק לזכותוֹ תשלום גמול והוצאות משפט (להלן: "הבקשה"), וזאת לאחר שבאי כוחם של שני הצדדים הסכימו בישיבת בית המשפט מיום 29.9.13, כי המבקש יסתלק מן התובענה (עמ' 6 לפרוט').
המשיבה מתנגדת לבקשה זו וסבורה, שדווקא יש מקום לפסוק הוצאות משפט לזכותה.
ב.בהחלטה שנתתי במעמד ישיבת בית המשפט מיום 29.9.13, אישרתי את בקשת ההסתלקות המוסכמת, לפי סעיף 16 של חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "החוק"), כשהמשמעות היא שהתובענה של המבקש נדחית, ובקשת אישור התובענה נמחקת, כל זאת בהסכמה.
בנסיבות הענין, ומשאין ההסתלקות יוצרת מעשה בית דין (זולת לגבי המבקש עצמו), לא ראיתי מקום להורות על פרסום הודעה בדבר בקשת ההסתלקות.
ג.ועתה, למחלוקת הנטושה בין הצדדים:
ביום 14.2.13 הגיש המבקש תובענה כנגד המשיבה להשבת כספים בגין גביית הוצאות אכיפה על חובות מים שהוא חב למשיבה, כשלטענת המבקש גביית הוצאות האכיפה נעשתה בניגוד לדין.
המבקש עתר לסעד הצהרתי, והשבת הסכומים שנגבו, או שהצרכנים חוייבו בהם שלא כדין, כשסכום התביעה האישית של המבקש, עומד לפי הנטען על 167.40 ₪ וסכום התביעה הייצוגית, לפי חישובו של המבקש, הוא 10,080,000 ₪.
המבקש עתר לכך שבית המשפט יאשר את בקשתו לאישור התובענה הנ"ל כתובענה ייצוגית.
ד.בתגובת המשיבה שהוגשה ביום 21.6.13 נטען, כי אין הבקשה מעלה כל עילת תביעה, אין למבקש כל עילה אישית כנגד התאגיד, המבקש לא עמד בדרישות סף שונות הקשורות לבקשה לאישור התובענה כייצוגית, פרשנותו של המבקש לפקודת המיסים (גבייה) שגויה, כך גם שגויה הערכת המבקש בנוגע לגודל הקבוצה והנזק הנטען שנגרם לכל חבר בקבוצה.
כמו כן, טענה המשיבה שהיא פעלה במסגרת הוראות הדין ובהתאם לתקנות המסדירות את גביית הוצאות האכיפה מן החייב מבלי לחרוג מהן.
ה.ישיבת קדם המשפט הראשונה התקיימה בתאריך 3.7.13, ובמהלך הישיבה הודיע ב"כ המבקש כי ברצונו להגיש תשובה לתגובה.
בהחלטה שנתתי באותו מעמד קבעתי ישיבה נוספת של קדם משפט ליום 2.9.13, והוריתי שלא יאוחר מתאריך 1.8.13 יגיש המבקש תשובה לתגובה, ככל שימצא לנכון לעשות כן.
ו.ב"כ המשיבה עתר בהמשך לאמור לעיל, כי תיפסקנה הוצאות משפט לזכות המשיבה, משום שהציפייה היתה שבישיבת קדם המשפט ניתן יהיה לברר את כל הסוגיות המקדמיות כך שהישיבה שלאחר מכן תהא ישיבה לשמיעת ההוכחות, אך משלא הוגשה תשובת המבקש לתגובה, יש צורך לקבוע ישיבה נוספת של קדם משפט.
בהחלטה שנתתי קבעתי, כי נראה שראוי הוא שעניין הוצאות ישיבת 3.7.13 יובא בחשבון ויישקל מחדש בסוף הדרך כשיסתיים ההליך. אוסיף, שישיבת קדם המשפט שנקבעה ליום 2.9.13 נדחתה מטעמי בית המשפט ליום 29.9.13.
ז.ביני לביני, הגיש ב"כ המשיבה לבית המשפט העתק מפסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת נ. מוניץ) בת"צ 52061-01-13 שרה אברהם נ' עיריית טבריה (29.7.2013), כשבפסק הדין נדחתה תביעתה של המבקשת (וכן של מבקשת נוספת), שעניינה היה גבייה ביתר של הוצאות גבייה/אכיפה, בניגוד, כך נטען, לתקנות המיסים (גבייה) (קביעת הוצאות מירביות), התשע"א-2011.
תוצאת פסק הדין היתה, כי המבקשת נעדרת עילת תביעה אישית (כך גם המבקשת הנוספת), וכי המבקשת לא הוכיחה, אף לא לכאורה, שהגבייה נעשתה בניגוד לדין, ואילו המשיבה הוכיחה שהוצאות הגבייה שנגבו מן המבקשת לא חרגו מן הסכומים המקסימאליים שנקבעו בתקנות הגבייה, ומשרתות את תכלית החקיקה.
ח.ביום 1.8.13 הגיש המבקש בקשה מוסכמת להארכת מועד הגשת התשובה מטעמו עד 20.8.13, ולבקשה זו נעניתי.
ואולם, רק ביום 29.9.13, דהיינו, בבוקר יום קדם המשפט השני (יום א' בשבוע), הוגשה תשובת המבקש לתגובה שהגישה המשיבה, דהיינו, כחמישה שבועות לאחר המועד המוארך שעמד לרשות המבקש (כזכור: 20.8.13).
ט.במהלך ישיבת 29.9.13 ציין ב"כ המשיבה, שהוא קיבל הודעת אס אם אס מב"כ המבקש ביום שישי, סמוך לפני כניסת השבת, שב"כ המבקש הגיש את התשובה לתגובה, אך בהיותו שומר שבת, הוא פתח את המייל רק ביום ראשון.